טרוול טאץ מסעות בעולם ממקור ראשון- המטיילים, מלטה, האבירים ממלטה

כתב: ד''ר רמי קליין
צלם: ד''ר רמי קליין

פעמים רבות העמידה ההיסטוריה את מלטה במבחן הישרדות, אך לא צבאו של סולימן הגדול במאה ה-16 ולא התקפות האוויר המסיביות של איטליה וגרמניה במלחמת העולם השנייה, יכלו לה. על כך, הורעפו על תושביה שבחים רבים ואותות כבוד. כיום איבדה מלטה מחשיבותה האסטרטגית, אך נותרה אי מרתק במרכז הים התיכון, משופע אתרים היסטוריים ותיירותיים. המלחמות ההרואיות הן נחלת העבר, והמבחן האמיתי עתה, לאחר 30 שנות עצמאות, הוא המבחן הכלכלי.
פרסות הסוסים שעטו על רחבת המירוצים בהיפודרום שבעיר מרסה ( Marsa ), והעלו ענני אבק. לפני המירוץ אמנם הרטיבו את המשטחים, אך השמש המלטית החזקה הספיקה כבר לייבש אותם. כעבור שניות מעטות דהר קדימה סוס מספר 13 - מספר של זוכה, מן הסתם. רוכבו, שישב מאחור על מרכבה דו-אופנית, הרים את ידיו בתנועת ניצחון. ההיפודרום היה עמוס בצופים וביציע המהמרים הייתה התרגשות רבה. אנשים קמו ממקומם והתקהלו סביב הדלפק כשהם מתכוננים להימור של המירוץ הבא. בדלפק נרשם X ליד מספרו של הסוס הזוכה.

מעברו השני של ההיפודרום עמד להסתיים משחק כדורגל של נבחרות הנוער. המאמנים עקבו בדריכות אחר המשחק ואחר השחקנים. הטובים שבהם, יגיעו לנבחרת הבוגרים. ''אתה רואה את זה, מספר 8 אמר לי מישהו מאנשי ההנהלה של אחת הקבוצות, הוא צעיר מאוד אך כבר משחק בבוגרים. אמרת שאתה מישראל? הנבחרת שלנו הייתה אצלכם לפני שנה. שיחקתם לא רע.

מלטה התעוררה לבוקר יום ראשון. בשעה שסוסים, שחקני כדורגל ואתלטים אחרים עשו דרכם על המסלולים במרכז הספורט של מרסה, לא הרחק משם, בוולטה ( Valletta ) הבירה, צלצלו פעמוני הכנסייה של מסדר האבירים היוהני ( Order of St. John ) והעירו את העיר מתרדמתה.

המסדר היוהני נוסד בירושלים במאה ה12- בעת מסעות הצלב, כדי לסייע לצלבנים שהגיעו לארץ הקודש ולתמוך בהם. האבירים גורשו מארץ הקודש על ידי המוסלמים הטורקים בסוף המאה ה13-, ובתחילת המאה ה14- השתקעו ברודוס. מאוחר יותר הם סולקו גם משם על ידי הטורקים העותמניים, ולבסוף הגיעו למלטה בתחילת המאה ה16-. הם השתייכו למשפחות אצולה באירופה, ובמהלך הזמן הפכו גם לכוח צבאי מרשים. הם באו ממדינות שונות כמו צרפת, איטליה וגרמניה, ודיברו בשפת האם של ארץ מוצאם. תושביה של מלטה, ובמיוחד שכבת האריסטוקרטיה, לא אהבו בתחילה את הרעיון של נוכחות האבירים בארצם, אך הבינו לבסוף שהם יכולים להפיק מכך תועלת. כשלא נלחמו, השקיעו האבירים את זמנם בפעולות צדקה, בהקמת בתי חולים ובבנייה, ואכן הם הפכו את הערים, ובעיקר את ולטה ומדינה ( Mdina ), למקומות מרשימים ביותר.

מסדר האבירים שלט במלטה קרוב ל-250 שנה. במהלכן, הם הצליחו לבצר אותה בצורה כל כך טובה, עד שאפילו 30,000 חייליו של הסולטאן העותומני סולימן הגדול לא יכלו לכבשה. במצור, שנמשך מספר חודשים בשנת 1565, ניסו חיילי העילית של הסולטאן להכניע את מצודות האי, אך ללא הועיל. העותמנים לא חזרו עוד למלטה ופסקו מלהוות איום על תושביה. שליטתם של האבירים במקום באה לידי סיום בצורה פחות הרואית, כאשר מסרו את האי ללא קרב לידיו של נפוליאון, בשנת 1798.

למרות זאת, מסדר האבירים היוהני עדיין פעיל במלטה ומונה כיום כמה עשרות חברים - אם כי הם אבירים מודרניים, כמובן. הכנסייה של המסדר הייתה המרכז הדתי שלו במשך כל שנות השהות של האבירים באי, וקבורים בה מאות מהם, בני משפחות האצולה החשובות. 375 קברי השיש הצבעוניים והמעוטרים בסמלים שונים, מפארים את רצפתה של הכנסייה.

מלטה היא האי הגדול בקבוצת איים, הכוללת שלושה איים מיושבים: מלטה, גוזו וקומינו, ועוד שני איים קטנים ובלתי מיושבים, המרכיבים יחד את המדינה מלטה. שטחה של מלטה כ- 320 קילומטרים רבועים, ומספר התושבים באי מגיע לכ380,000-. היא מיושבת בצפיפות, במיוחד בוולטה ובערים סלימה ( Sliema ) ורבאט ( Rabat ), והרחובות הצרים המאוכלסים בצפיפות משרים אווירה ציורית. קבוצת האיים שוכנת במרכז הים התיכון, ומרוחקת כ- 90 קילומטרים מדרום סיציליה וכ- 230 קילומטרים מצפון אפריקה. פני האיים שטוחים, ועשויים ברובם אבן גיר רכה. הצמחייה הטבעית מועטה, וכמות המשקעים השנתית נמוכה - מרבית מי השתייה של תושבי האיים מגיעים ממתקני התפלה של מי ים.
בשל ממדיהם הקטנים של האיים הסיור בהם קל ונוח. הדרך ממזרח מלטה למערבה אורכת כ-40 דקות בלבד, אך בזמן הקצר הזה עוברים דרך מנהרת זמן היסטורית, המשתרעת על פני 7,000 שנה. לא בכדי כינה וינסטון צרציל את האי מלטה סלע קטן של היסטוריה ורומנטיקה. מיקומה האסטרטגי במרכז הים התיכון הפך אותה במשך אלפי שנים למוקד התעניינות של אימפריות ומעצמות, וכובשים רבים ניסו בה את מזלם, חלקם בהצלחה וחלקם בכישלון צורב. מגוון הצי ביל יזציות שעברו בה בא לידי ביטוי כיום בסגנונות הבנייה, בשפה ובחיי הדת והתרבות.

ההיסטוריה של מלטה מתחילה עוד בפרה-היסטוריה. עדויות וממצאים ארכאולוגיים מצביעים על כך שהאדם הראשון צעד על אדמת מלטה בתקופה הניאוליתית, תקופת האבן החדשה,
כ5,000- שנים לפני הספירה. מוצאם של תושבי מלטה הראשונים היה מהאי סיציליה שמצפון לה, שאוכלס באותה עת על ידי חברות חקלאיות. המתיישבים הראשונים היו שוכני מערות, וניצלו למגורים את מקומות המסתור הטבעיים שבנופי האי. ברבות הימים הם למדו לבנות בתים מענפי עצים ומבוץ והתכנסו בכפרים, ששרידים מהם נשארו עד היום. הממצאים הארכאולוגיים מתקופה זו הם בעיקר כלים עשויים אבן, עצמות בעלי חיים ופסלים פיגורטיביים, ככל הנראה של נשים. הדמויות הנשיות סימלו פוריות והיו חלק מהפולחן הפגני שאפיין את החברה המלטית העתיקה.

עצרתי את הרכב סמוך לאתר הגר קים ( Hagar Qim ) בדרומו של האי. מרחוק נראה האתר כגל אבנים, אך משהתקרבתי התגלה לעיניי אחד המקדשים הפרהיסטוריים המרשימים שבמלטה. נדמה היה לי שהדרך הטובה ביותר להתרשם מהמבנה המרחבי של המקדש, היא מן האוויר, והצטערתי שלא יכולתי לטוס מעליו. מקדש זה ורבים אחרים הם שריד לתקופה ארוכה של פעילות אדם, שהותירה רישום עז בנוף של מלטה ונקראת תקופת המקדשים. במהלכה, בין השנים 2500-4000 לפני הספירה, נבנו בה מקדשי אבן מרשימים שהשתמרו עד היום בצורה טובה. המקדשים הראשונים נבנו במלטה לאחר גל הגירה חדש של מתיישבים מסיציליה, ביניהם המקדש במגאר ( Mgarr ), שנבנה בערך בשנת 3800 לפני הספירה.
אחד המקדשים המעניינים ביותר מבחינה ארכיטקטונית הוא מקדש גגנטיה ( Ggantija ), הנמצא באי גוזו. המקדש, שנבנה בתקופה מאוחרת יותר (3000-3600 לפני הספירה), עשוי שתי יחידות מחוברות, כאשר בכל אחת מהן פרוזדור מרכזי וסהרונים ( aspes ) הנפתחים ממנו, ובהם היו ממוקמים המזבחות (ראו איור).

המקדשים היו מרכזי הפולחן והטקסים הדתיים של תושבי האי, שהקריבו על המזבחות בעלי חיים לאליליהם. שיאה של תרבות המקדשים בא לידי ביטוי במבנים ששרדו ב- Hagar Qim וב- Mnajdra הסמוך. החוקרים סבורים כי בתכנון של מקדשים אלו ובבנייתם היו גם שיקולים אסטרונומיים. הם מצאו למשל, כי המקדש ב-מנגדרה ( Mnajdra ) בנוי כך שפעמיים בשנה, בימי השוויון (במרס ובספטמבר, כאשר אורך היום והלילה שווה), חלקו הדרומי נמצא בקו אחד עם קו זריחת השמש, וקרניה מאירות את המזבח המרכזי.

השטחים המעובדים שהתגלו לעיניי לאורך הדרך עשויים להטעות במקצת. התנאים באי אינם אידאליים לחקלאות: כמות המשקעים נמוכה, וכאמור רק כשליש מהקרקעות מתאימות לחקלאות. הגשמים בחורף גורמים לבליית הקרקע הדקה והרוחות מביאות רסס מלח מהים. רק העבודה הקשה והמאומצת של החקלאים הביאה את החקלאות לכדי תנופה ושגשוג. למקומות שבהם האדמה דלה הובאה אדמה מאזורים פוריים יותר בעמקים. במערכות ההשקיה הושקעה מחשבה מיוחדת, והן מתבססות על מים מותפלים. ענף ייצור אחר המשגשג במלטה הוא ענף היין. ענף זה הוא עתיק יומין באי, אך זכה לפריחה מחודשת עם תחילתו של שלטון האבירים במאה ה16-. היינות השונים המיוצרים באי זכו לפרסים ולמוניטין רב באירופה.
את אווירת הצפיפות של הערים יכולתי להמיר בקלות ובמהירות על ידי נסיעה לאורך החופים. החופים במלטה מגוונים מבחינה גאומורפולוגית. בדרום, כמו באזור דינגלי ( Dingli ), הם בנויים ממצוקים מרשימים, ואילו בצפון, כמו באזור הקיט שבסנט פול ( St. Paul ), הם שטוחים וחוליים. לאורך החופים מצויים כפרי דייגים, ומראה הסירות הצבעוניות שעוגנות בהם מעניק להם יופי מיוחד. יש הטוענים כי את כישורי הדיג, הספנות והמסחר, ירשו בני מלטה מצאצאי הפיניקים שהתיישבו באי החל משנת 900 לפני הספירה. הפיניקים הצטיינו כיורדי ים וייסדו נתיבי מסחר מארץ מולדתם בלבנון, לאורכו ולרוחבו של הים התיכון. יש הטוענים אפילו כי מקורה של השפה המלטית הוא בשפה הפיניקית. עם דעיכתם והיעלמותם של הפיניקים התיישבו במלטה בני קרתגו (שגם הם צאצאים של הפניקים בני צור וצידון). נוכחותם במלטה נמשכה עד לתבוסתו של מנהיגם חניבעל במלחמות הפוניות עם הרומאים, בשנת 202 לפני הספירה. לאחר מכן עברה מלטה להיות חלק מן האימפריה הרומית.

אווירת המסתורין של ולטה המבוצרת היטב, החזירה אותי שוב ושוב לרחובותיה הצרים והארוכים. בימיו הראשונים של חודש מרס זו הייתה חוויה מעניינת במיוחד, שכן במשך מאות בשנים ולטה משנה את פניה בתקופה זו ועוטה אווירת חג. אלו הם הימים שבהם נערך ברחובותיה הקרנבל הססגוני, ששורשיו נוצריים והוא נערך לפני צום הלנט (צום נוצרי המתחיל 40 יום לפני חג הפסחא). ההכנות לקרנבל נמשכות שבועות רבים, ובדומה לקרנבלים של דרום אמריקה באותה תקופה, הוא כולל תחפושות ובובות ענק המוסעות על קרונות מיוחדים.

פסטיבל דתי אחר מתקיים בסוף חודש מרס, בחגיגות יום שישי הטוב
( Good Friday ) בעיר מוסטה ( Mosta ). על פי מסורת הקרנבל צועדים מדי שנה אלפי בני אדם ברחובות העיר, כשראשם ופניהם מכוסים, והם גוררים שלשלאות כבדות על רגליהם. הפסטיבלים הדתיים הרבים המתקיימים במהלך השנה מדגישים את הקשר ההיסטורי הארוך בין מלטה לבין הכנסייה הקתולית. בביקורו של האפיפיור בישראל, בעת שנשא את הדרשה בכורזים, היו בקהלו צליינים רבים ממלטה, ושלט ענק שנשא את שם האי התנוסס מעליהם.

התנצרותם של תושבי מלטה התרחשה בתקופתו של המושל הרומאי פובליוס, בשנת 60 לספירה. על פי המסורת המלטית מבשר הנצרות באי הוא פאולוס הקדוש, אסיר שהיה בדרכו למשפט ברומא, וספינתו נטרפה סמוך לאי. במרכז העיר העתיקה מדינה ניצבת כנסיית סנט פול, והמבנה המרשים שלה מעיד על החשיבות שמייחסים המלטים לשליח הנצרות שלהם. שלטון הרומאים במלטה (מליטה, כפי שנקראה בפיהם) נמשך כ500- שנה. עדויות לתקופה משגשגת זו במקום ניתן למצוא בשרידי המרחצאות וברצפות הפסיפס הפזורות באי, וכן בכתבים של פוליטיקאים ומשוררים מפורסמים כמו קיקרו, המתארים את יופיה. לאחר נפילתה של האימפריה הרומית בא תורה של האימפריה הביזנטית, ואיי מלטה עברו לשליטתה. העדויות לנוכחות הביזנטים במלטה מעטות מאוד. יש המאשימים את המוסלמים, שפלשו אחריהם, בסילוק נכסי התרבות הביזנטית על כנסיותיה הרבות וסמליה הנוצריים.

התקופה הערבית-מוסלמית במלטה, שהחלה במאה התשיעית ונמשכה עד שנת 1090, השפיעה רבות על חיי התושבים. בתקופה זו הושלטה דת האסלאם, והוקמו מסגדים שדחקו את הכנסיות הנוצריות. ההשפעה הערבית ניכרת גם כיום בשמות המקומות, בשמות האנשים ובמילים רבות המופיעות בשפה המלטית. מכל שמות המקומות הערביים במלטה השם מדינה הוא הבולט ביותר. מדינה הייתה הבירה של מלטה בתקופה זו; היא שכנה על גבעה, הייתה מבוצרת היטב ומוגנת בשל כך מפני פלישות. דוגמה אחרת היא השם מרסה, שפירושו בערבית מפרץ, והוא מופיע במספר מקומות על גבי המפה המלטית.

במאה ה11- ההרפתקאות ההיסטוריות של מלטה היו רק בעיצומן. מסעות הצלב באו להחזיר את הכבוד הנוצרי האבוד אל חיק הכנסייה ולא פסחו גם על מלטה. הרוזן הנורמני רוגר (מוצאם של הנורמנים היה מסקנדינביה. הם התיישבו בצפון-מערב צרפת, לימים חבל נורמנדי, ומשם יצאו לכיבושים ברחבי יבשת אירופה) הגיע אל מלטה בשנת 1090, סילק ממנה את שליטיה הערבים, החזיר את הנצרות להיות הדת השלטת והעניק למלטה את דגלה האדום-לבן כאות תודה על אהדת התושבים אליו. הנורמנים במלטה מעולם לא התערבבו באוכלוסייה המקומית. הרוזן הכניס למלטה מערכת שלטון פיאודלית, וקבע בה סדר חברתי ברור שנקבע על פי תואר וייחוס, חובות וזכויות.

לאחר תקופת שלטונם של הנורמנים שקעה מלטה לתקופה של מלחמות בין משפחות אצולה שונות. בראש מעיינם של האצילים הייתה שליטה בטריטוריות והגדלת רכושם, והמדינה עצמה הוזנחה והייתה חשופה להתקפות פיראטים שגרמו להרג אזרחים ולנזקים ברכוש. באותה תקופה עגומה בהיסטוריה המלטית התרחש אירוע דרמתי: הקיסר קארל החמישי, שהיה גם מלך ספרד, העביר בשנת 1530 את מלטה לידי האבירים מהמסדר היוהני. בתחילה לא ששו האבירים לקבל את האיים הצחיחים שאין בהם הרים או נהרות זורמים, אך דמי השכירות הזולים להפליא, בז מלטי אחד בלבד לשנה, שכנעו אותם לקבל לידיהם את מלטה וגוזו והם החזיקו בהם עד ימי נפוליון.

בשנת 1800, סילקו האנגלים את הצרפתים ממלטה, ומשנת 1802 ועד עצמאותה בשנת 1964 היא הייתה לחלק מהאימפריה הבריטית הגדולה. במשך הזמן הפכו אותה הבריטים לבסיס ימי גדול, וטיפחו את הנמל הגדול בוולטה. במלחמת העולם השנייה מצאו עצמם תושבי מלטה שוב במצור, תחת הפצצות כבדות של צבאות גרמניה ואיטליה, שניסו להשיג שליטה בים התיכון ובצפון אפריקה. ההפצצות המסיביות גרמו לנפגעים רבים בנפש וברכוש, והיכן שלא פגעו ההפצצות פגע הרעב. אך כל אלה לא הכניעו את תושבי מלטה - מלטה שוב לא נפלה. כאות הוקרה על עמידתם האיתנה החליט מלך אנגליה, גורג השישי, להעניק להם באפריל 1942 את צלב הכבוד ( George Cross ), המתנוסס היום על דגלה של מלטה. את השפעתם של הבריטים במלטה אפשר לראות בחוקי התנועה והנהיגה, בשפה האנגלית השלטת ובתאי הטלפון האדומים הפזורים ברחובות, ממש כמו אלה ברחבי האימפריה הבריטית.

השפות הרשמיות במלטה הן אנגלית ומלטית. אני חייב להודות שהמיזוג בין המראה הים תיכוני של האנשים והמקומות, לבין האנגלית הרהוטה שבפי חלק גדול האנשים, מוזר במקצת. ההיגוי של השפה המלטית הוא שמי, אך האותיות הן לטיניות ונכתבות משמאל לימין. השפה המלטית עצמה היא תערובת של מספר שפות, הסביר לי ולה, חקלאי דובר אנגלית כבן 65, שפגשתי על מדרגות אחת החנויות בעיר מגאר, אך במקורה, השפה היא שמית וכוללת מילים רבות מהשפה הערבית העתיקה, הוא הדגיש. הוא בטוח שהשתרשו בה גם מילים משפות עתיקות אחרות כמו ארמית. כמו כן, יש בשפה המלטית מספר רב של מילים משפות כמו איטלקית, צרפתית ואנגלית. ולה נהנה להדגים: כשהוא רוצה להזמין חלב בבית הקפה הסמוך הוא מבקש חאליב, כשהוא מבקש לקנות מחבת הוא מבקש טוגן, בית אומרים דר, וכשנפרדים לשלום אומרים צאו, כמו האיטלקים.

מלבד ירושת השפה שהשאיר השלטון האנגלי במלטה, לולה הייתה הזדמנות לשפר את האנגלית כשהתגורר ועבד מספר שנים באוסטרליה. יש יותר מלטים באוסטרליה מאשר במלטה התלוצץ. ההגירה הגדולה לאוסטרליה התרחשה עם סיום מלחמת העולם השנייה. המצב הכלכלי במדינה היה בכי רע, והאבטלה הגיעה לממדים גדולים. אוסטרליה הייתה מפלט לו ולה ולרבים כמוהו, אך למרות החיים הנוחים באוסטרליה הוא חזר לכפרו במלטה. כאן נולדתי וכאן אמות הכריז, כשהוא מצביע על בית אבן ישן מעבר לכביש הכנסייה. הסתכל על הכנסייה, הוא דחק בי להביט, לקח יותר מ30- שנה לבנות אותה. איכרים עניים אך רחבי לב גייסו לצורך בנייתה לא פחות מחצי מיליון ביצים, 1,200 חזירים, 6,700 עופות, 900 כבשים, 3,000 דלועים ו300- שקי תפוחי אדמה. אז מה יש לי לחפש באוסטרליה
ההיסטוריה המודרנית של מלטה כוללת מספר נקודות ציון פוליטיות חשובות: ממשל עצמי בשנת 1947, עצמאות בשנת 1964, וכינון רפובליקה בשנת 1974. המלטים כבר לא נשלטו בתקופה זו על ידי הכתר הבריטי, והיה להם פרלמנט משלהם, נשיא נבחר וממשלה מכהנת. מערכת היחסים בין מלטה שבראשותה מפלגת הלייבור ובין בריטניה הלכה והידרדרה, עד שבמרס 1979 גורשו הכוחות המזוינים הבריטיים מהאי. רק כך נוכל לשמור על עצמאות פוליטית וכלכלית אמיתית, הצהיר ראש הממשלה דום מינטוף, שהאמין כי היום בו עזב אחרון חיילי נאטו הוא התאריך האמיתי לחגוג את עצמאותה של מלטה.

התרחקותה של מלטה מן המערב ומגוש נאטו הגיעה לשיאה, כשבאותה שנה חתם ראש הממשלה מינטוף על הסכמי שיתוף פעולה עם לוב, ברית המועצות לשעבר וצפון קוריאה. הברית עם מועמר קדאפי, שליט לוב, הייתה בשיאה בזמן שלטון הלייבור, ובאה לידי ביטוי בהקמת מסגדים ואף בהתראות מוקדמות על פעילות המערב נגד לוב. ברית זו גרמה לארצות המערב להתייחס למלטה בחשדנות במשך זמן רב. בעידן הטילים הבליסטיים הפסיקה מלטה להיות נקודה אסטרטגית, אך אין ספק שברית נאטו לא ראתה בעין יפה את הקשר שנוצר עם הגוש הקומוניסטי.

בשנת 1986 חל מהפך פוליטי במדינה, והמפלגה הלאומנית בראשותו של דר אדאמי ( Fenech Adami ) עלתה לשלטון לאחר מסע בחירות מלווה בשפיכות דמים ואלימות. לממשלה החדשה שנבחרה היה צורך דחוף לתקן את הנזקים שגרמה ממשלת הלייבור ולשפר את מערכת היחסים עם העולם המערבי. בעקבות זאת הלכה ונחלשה הברית עם לוב, אך עדיין ממשיכים להגיע למלטה לובים רבים, לקניות או לנופש קצר מאורח החיים המחמיר שבארצם. ההיסטוריה רוויית המלחמות של מלטה, והחשש ממעורבות במלחמה נוספת, הביאו את הממשלה לבדוק מחדש את יחסיה עם הקהילה הבין-לאומית. בעיצומה של המלחמה הקרה בין הגוש המזרחי והמערבי הוכנס לחוקה המלטית סעיף המורה על מעמדה הניטרלי. לא בכדי בחרו הנשיאים בוש וגורבצוב לקיים בה את שיחות הפסגה שלהם בשנת 1989.

כיום מלטה היא מדינה צפופה ותוססת, שכלכלתה מתבססת על תיירות, תעשייה וחקלאות. שעריה נפתחו בפני כל האומות, גם בפני אויבותיה ההיסטוריות איטליה וגרמניה.

העימות בין הלייבור והלאומנים נמשך גם כיום, והוא נוגע בשאלות רבות, ובמיוחד בנושאים חמים כמו הצטרפותה של מלטה לאיחוד האירופי, שאלות מיסוי, ועוד. מפלגת הלייבור סבורה כבעבר כי הצטרפות כזו תפגע בעצמאותה של מלטה, שתיבלע מבחינה כלכלית ומבחינת השפעתה בין המעצמות הגדולות כמו גרמניה וצרפת. עם ניצחונה של מפלגת הלייבור בבחירות של אוקטובר 1996 הופסקו השיחות על ההצטרפות לאיחוד האירופי, אך התחדשו שוב בשנת 1998, עם שובה לשלטון של מפלגת הלאומנים בראשות דר אדאמי.

יום לאחר הקרנבל הססגוני בוולטה, כבר הספיקו לנקות את רחובותיה מכמויות האשפה הגדולות שהצטברו בימי החגיגות. כשהגעתי לשם, בשעת בוקר מוקדמת, נשמעו באוויר קולות הפעמונים של כנסיית המסדר היוהני, מעירים את האבירים לבוא לתפילה. שמש ים תיכונית אביבית החלה לעשות את דרכה בשמים. במהלך היום היא תאיר את מקדשי האבן ואת כיפות הענק של הכנסיות, וכשתשקע, תצבע בצבע זהוב את החומות המבוצרות של הנמל ההיסטורי הגדול. במספנות ובמחצבות הגדולות יסיימו עוד יום עבודה, ובקזינו הגדול יתאספו המהמרים לעוד לילה של מזלות. אי שם בוולטה יעלו על יצועם כמה אבירים מודרניים, כבר חסרי שריונות קשקשים ומסכות פלדה, וישקעו בשינה במיטות
האפיריון הגדולות.
פורסם בטבע - הדברים